אם יש לך חלום...

כשהייתי קטנה, חלמתי להיות מיילדת. לאמא היה ספר הכנה ללידה שהסתובב בבית ואני זוכרת שנפעמתי רק מלהסתכל על התמונות. אמא מצדה, הייתה דיי מבסוטית ואפילו הקליטה לי סדרות בתי חולים למיניהן כדי לטפח את הקריירה לעתיד. היום אני חושבת שהחלום האמיתי היה שיהיה לי אח או אחות נוספים.

בגיל שש או שבע חלמתי להקים קייטנה משלי בחופש הגדול. פרסמתי מודעות בכל העיר ובכל יום עברתי לראות כמה מספרי טלפון נקרעו מהמודעה. אז נכון, בגיל שש זה היה קצת מוקדם, אבל בגיל עשר כבר הייתה לי קייטנה משלי! 10-15 ילדים, 20 שקלים ליום מכל ילד והרבה שוקו ולחמניות, הסבו לי אז סיפוק גדול.

אח"כ רוב החלומות שלי עסקו באיך לצלוח את מבחני בית הספר, כמה חופשות החגים יהיו ארוכות, כמה סולויים אקבל בחוג לריקוד ועוד כל מיני חלומות של בנות שלא אציין בפורום הזה :).

בצבא, החלום הגדול שלי היה לשרת בתפקיד שיהיה סביבו הרבה צבע. מש"קית חינוך וידיעת הארץ נשמע אז התפקיד הכי צבעוני שאוכל להשיג. אלו היו שנתיים מלאות בגוונים. בעיקר של ירוק, ולא רק בהקשר של מדים. כשעלתה השאלה אם לצאת לקצונה החלטתי שבא לי לנסות גוונים אחרים.

באותה תקופה בת הדודה שלי הייתה סטודנטית לעיצוב תעשייתי בבצלאל. היא תמיד נראתה לי מאוד מגניבה ובכלל הייתה עבורי סוג של דמות להערצה, כך, חלום נוסף החל להתבשל... 

ועל מה אני חולמת היום אתם שואלים? אני חולמת לסיים בהצלחה את הלימודים עם אפס לילות לבנים, אני חולמת שאת היצירה שלי אוכל לראות על אנשים מכל מיני סוגים ושאצליח להרוויח מזה כמה שקלים, שיהיה לי בית ישן מבחוץ וחדש מבפנים, שאוכל לאכול כמה שרק ארצה ולא אעלה קילוגרם ושאטייל בכל העולם. אני חולמת להמציא ריח משלי ועדיף שברקע יהיה מבטא צרפתי, שארגיש חופשיה, משוחררת ונאמנה לעצמי, ושלא אפחד לחלום. זה החלום הגדול שלי.

השנה השלישית ללימודים החלה ואיתה גם מגיעים החלומות על דברים שאני רוצה לעשות שאגדל, או כאלה שהבטחתי לעצמי שאעשה ולא כל כך הספקתי. 

אני מקווה להגשים אותם יום אחד ולאסוף לעצמי כמה חדשים.

אז שנייה לפני שחוזרים לטירוף, משתפת אתכם בתמונות מהחופשה האחרונה שלנו בירושלים. מקום מקסים ופסטורלי בקריית ענבים עם כל מיני פינוקים לגוף ולנפש...מחכים כבר לחופשה הבאה.

 נשיקות!

"ללא רבב"

יצאתי לחופש ואיתו הגיעו כל הרשימות של מה שאני חייבת להספיק לעשות , אחד הסעיפים הוא לעדכן יותר את הבלוג.
זה פוסט שכבר היה אמור להתפרסם ממזמן אבל מפאת האילוצים הוא נדחה ונדחה.
אז שוב אספר לכם על פרויקט במסגרת הלימודים, הפרויקט הזה קרוב מאוד לליבי במיוחד בשל הסיפור שממנו הוא הגיע וכל תהליך העבודה וההתפתחות שלו.
עם הסיפור אני בטוחה שכמעט כל אחת מכן תזדהה: את לבושה במיטב מחלצותייך לקראת ארוחה חגיגית או סתם עוד מפגש חברים בבית הקפה. ברגע אחד, כתם קטן על הבגד יכול לשבש את מצב הרוח ולהנציח את רגע המבוכה הזה...
בפרויקט יצרתי סדרה של סיכות המתפקדות כ"עזרה שניה" למצבים בהם הבגד מוכתם בסביבה שלא ניתן לטפל בו. הכתם הוא חלק בלתי נפרד מהסיכה והופך לקישוט ממוסגר. הסיכות מצדיקות את קיומו של הכתם והופכות סיטואציה מביכה לסיטואציה הומריסטית שיש בה חן.
לא אשתף אתכן בכל התהליך, רק אגיד, שהדילמה בין למסגר את הכתם או להסתיר אותו הייתה אחת מהשאלות שכל הזמן שאלתי את עצמי, אני בחרתי בדרך שפחות טבעית לי וגם אולי מציפה כמה שאלות בנוגע לטעויות או מצבים לא צפויים שאנחנו נפגשים בהם.

תודות:
לצלם המוכשר גל שגב שהוא במקרה גם בן הזוג האהוב שלי :) ממליצה מאוד להיכנס לעמוד הפייסבוק שלו ולהתעדכן.
לאחותי המהממת שאין כמוהה, שהייתה דוגמנית לתפארת
לחברות הנפלאות שלי שעזרו ותמכו לכל אורך הפרויקט

הסיכות הללו הוצגו בתערוכת "באמצע" תערוכה מטעם המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון שהוצגה בחול המועד פסח.
הן נמכרו בחנות התערוכה ויימכרו בתערוכת הבוגרים שתפתח בשבוע הבא ה 16.7.14. לפרטים נוספים היכנסו לכאן.

בפוסט אחר אכתוב על עיצוב האריזות לסיכות.

אני יותר מאשמח לשמוע תגובות ו"סיפורי כתמים" שלכן

התמונה האהובה עליי

והוידאו...

שיהיה שבוע טוב ושקט לכולנו,

רותם.

שגרה

אפתח בהתנצלות.

כתיבה זה לא משהו שנמצא אצלי בשגרה, אני צריכה את הסביבה הנכונה כדי לשבת ולכתוב.

אני מקווה שאצליח להשתחרר מהמגבלות שלי ולכתוב בתדירות קצת יותר גבוה ובינתיים תסלחו לי על הנתק הממושך.

אז מה היה לנו?

לימודים לימודים ועוד לימודים.

אמנם זה נשמע משעמם אבל לימודים מהסוג שלי אף פעם לא יכולים להיות כאלה.

אז כדי להמחיש לכם קצת מה אני עושה, אספר על פרויקט שעשיתי לאחרונה.

זהו פרויקט שהתעסק כולו בפונקציה. התבקשנו לבחור כלי עבודה של בעל מלאכה ולשפר אותו ככל הניתן.

לאחר הרבה התלבטויות וכמה הצעות לא מוצלחות שהבאתי לכיתה החלטתי לבקר בסטודיו של הצורפת דניאל קלר (המקסימה!). דניאל אירחה אותי בשמחה עם הרבה רצון לעזור, גם היא סיימה לא מזמן לימודי עיצוב והבינה את התסכול שבלמצוא רעיון נכון לתרגיל.

לאחר כמה רגעים של חיפוש אחר הכלי הנכון עבורי, מצאנו במגירת כלי העבודה שלה את ה"צפרדע". הצפרדע היא מעין מלחצי יד המשמשים את הצורפים לאחיזה של אובייקטים קטנים בזמן העבודה.

זהו כלי שלא הכרתי והופתעתי לגלות עד כמה פשוט ונוח הוא. 

האנרגיות חזרו, ולאחר שהצגתי את הכלי לחברי בכיתה, שהיו מופתעים לא פחות, התחיל התהליך המפרך של העיצוב.

אחד הדברים היותר מאתגרים בתרגיל היה להפוך את הכלי ליותר פונקציונאלי, הרי זהו כלי עבודה שכל ייעודו הוא להיות פרקטי ופונקציונאלי. לאחר מחקר שערכתי והמון סקיצות בתלת מימד שלא הצליחו לעזוב את הדימוי הויברטורי :), הגעתי לצורה הנבחרת עם תוספות שנראו לי קריטיות כמו אופציה להשעין את הכלי על השולחן בזמן העבודה והצנעה של המנגנון.

היה לי חשוב לחבר את הכלי לעולם ממנו הוא מגיע "עולם הצורפות והתכשיטנות" ולהחזיר לו טיפה את "הרומנטיות" כפי שהמרצה שלי נוהג לומר.

המלחציים עשויות עץ אגוז, פליז ועור.

אשמח לשמוע מה אתם חושבים. שיהיה המשך שבוע מצויין!!