יום חמישי, 25 ביוני 2015

Budapest, the end

Michael Kiwanuka - Home Again

המחשבות מתרוצצות בראש ובעיקר עסוקות בלהבין איך להכיל את כל התקופה הזו, איך לתעד את התחושות והרגעים הנפלאים שחוויתי פה ומה אני חייבת עוד להספיק לפני שאני עוזבת.
אולי כל כך קשה לסכם כי אין מה לסכם.
הדברים שחוויתי פה עדיין ימשיכו איתי ואני בטוחה שעוד אפגש בהם בפרקים שונים בחיי.
מה שבטוח זה שעכשיו אהיה יותר ערה למתרחש סביבי, להזדמנויות הנקרות בדרכי, לאנשים שאכיר ואשתדל לעצור מדיי פעם להגיד תודה, לא רק על ההזדמנות הנפלאה הזו אלא גם על החיים המלאים, המשפחה האוהבת, בן הזוג שתומך והחברים הטובים.

ובכל זאת, הנה כמה דברים שיעשו לי קצת להתגעגע...

לשתות את הקפה של הבוקר במרפסת כי כבר לא קר



לגלות שיש TRASH DAY ברובע שלי ולהתלהב!




לקנות פרחים לבית מחנות הירקות הסמוכה 



לדרך היפה שמובילה לבית הספר



לטראם 47 שלוקח לשוק המקורה



ללחם הטרי בשוק האיכרים של יום ראשון



לארוחות עם חברים והתגובה שלהם בפעם הראשונה שהם טועמים טחינה



לחתולה הג'ינג'ית של הבניין


בודפשט, היית טובה אליי, 
תודה על תקופה בלתי נשכחת

מחכה כבר לפעם הבאה,
רותם.

יום שני, 18 במאי 2015

סיפור על שוקו חם


אינני חסידה של מתוק, ביס או שניים יכולים לספק אותי אבל כשמדובר בשוקו חם זה כבר סיפור אחר.
וזה לא בגלל השוקו, זה בגלל הסיפור סביבו, בגלל התפאורה מאחוריו והחוויה המיוחדת שהוא יוצר.

כשמדברים איתי על שוקו חם הראש שלי הופך לשמש אסוציאציות ומהר מאוד אני נכנסת למצב של גוש מכורבל עם גרביים סרוגים בתוך מיטה וספל.

באחד הימים בביקור משפחתי בבודפשט השמש לא האירה לנו פנים ונאלצנו לחפש אלטרנטיבות תחת קורת גג. זכרתי את השיחה עם נינה, חברתנו מגרמניה שגרה באיטליה, והיא בכלל איטלקייה בנפשה:
"יש מקום אחד של שוקו חם, כשיורד גשם בחוץ וקר, לשם את צריכה ללכת, הם שואלים אותך איך את מרגישה ומה מצב הרוח שלך ומתאימים לך את השוקו המושלם"
אז התקשרתי לנינה והיא הסבירה לי בדיוק לאן פנינו מועדות.

הגענו למקום ולא היה שום סימן לשוקו. לרגע חשבתי שנפלה טעות, וזה בד"כ מאד אופייני לי וליכולות המוגבלות שלי בהתמצאות.

 אחרי כמה רגעים ועיניים מודאגות, גיליתי דלת שמובילה למרתף. כשפתחנו את הדלת, הבנו שהגענו למקום הנכון.
 נכנסנו פנימה, עטפה אותנו חמימות נעימה וסביבנו ממלכת ילדים שהחזירה אותנו אחורה בזמן.
התיישבנו בפינה כשמסבבנו המון חפצים וצעצועים ישנים שמעלים חיוך וגם קצת תהיות על הבית הקודם שלהם.
 הזמנו כל אחד שוקו – אמא עם צ'ילי, מעיין עם אגוזי נוגט, אבא עם פיסטוקים ורום ואני עם ג'ינג'ר וקינמון. ברקע התנגן אחד השאנסונים המוכרים של אדית פיאף ואנחנו שיכורים ממתוק.


















ובגלל ששוקו זה בית ואין כמו השוקו של אבא, אני גאה להציג בפניכם את המתכון בנוסח הביתי מפי אבא:
"1.5 כפיות קקאו, 2 כפיות סוכר, מערבב על יבש, יוצק כחצי כוס מים רותחים ובוחש עד שהכול נמס, מוסיף חלב, מערבב, מחמם ולבריאות"

שבוע נפלא ומתוק לכולם,

רותם.

יום ראשון, 10 במאי 2015

רגעי קסם

מוסיקת רקע לכמה דקות של כייף
הימים חולפים ואני מרגישה שאני צריכה לנצור כמה שיותר חוויות בזמן שנותר.
לא מעט פעמים אני נפגשת ברגעים כאלה של אושר עילאי, של שלווה שאף אחד לא יכול להוציא אותי ממנה.
היום בבוקר קמתי מוקדם. הבטחתי לעצמי לסיים כמה שיותר מהר עם מטלות בית הספר. התיישבתי מול הלפ טופ ואז התחילו להתנגן צלילים של כינור וגיטרה ממש מתחת לחלון חדרי. לא יכולתי שלא לרדת מטה ולספוג קצת מהאווירה הקסומה הזו. אז ירדתי (רק לקצת). הנגנים ששמעתי מלמעלה ניגנו ברקע ובינתיים אני הסתובבתי בשוק האיכרים של יום א'. רוכלים שזופים ומחויכים סידרו את מרכולתם. חלקם מכרו שתילי פרחים טריים, חלקם גבינות ונקניקים עבודת יד וכמה שמכרו פטריות שרק נקטפו, אני אפילו למדתי משהו חדש על פטריות טראפלס J כן כן, טראפלס היא פטריה!






קניתי גבינה קשה, חמאת טראפלס ולחם טרי. עליתי חזרה הביתה, מלאת השראה וכל טוב, לארוחת בוקר טרייה היישר משוק האיכרים, כשברקע ממשיכים להתנגן גיטרה וכינור.






קראתי היום במקרה פוסט בבלוג מכופתרות והייתי חייבת לצטט קטע משם שממש ממחיש את התחושות שלי פה:
"אושר הוא רגעים חמקמקים, שניות של התבוננות והכרת תודה אינסופית על כל מה שיש ושמחה אמיתית בלב, זה כמו נגיעה בכנפי השכינה, ברגעי שישי אחר הצהריים, כשהעיתון ביד והרוח של האביב נכנסת מהחלון, כששומעים קטע מוזיקה ממש טוב, לרגע קטן אחד של הכרת תודה ועל אושר אמיתי ורצון לטרוף את החיים."

תודה ליעל שלזינגר מהבלוג "אי שם" על התיאור המדויק.

מאחלת לכולם המון רגעים קטנים של אושר, מוסיקה טובה, אוכל משובח ואנשים טובים.

יום רביעי, 8 באפריל 2015

"לכל זמן ועת לכל חפץ"



לכל אחד יש את החפץ הזה שהוא היה מאוד שמח לקבל מהסבא או הסבתא שלו. עבור אותו אדם, לחפץ יש משמעות הרבה יותר גדולה מאשר היותו חפץ בלבד. הוא מכיל בתוכו עקבות זעירים המספרים סיפור חיים.

בפרויקט הזה בחנתי את ההשפעה של הזמן על אובייקטים. המסורת והטקסיות הפשוטה שיש בפינג'אן תאמו לערכים שהנחו אותי בפרויקט. לאורך התהליך בדקתי סוגים שונים של התיישנות ובתוכם ניסיתי להבין ערכים אסתטיים.

בחרתי לעצב פינג'אן עשוי נחושת. המשחק בעובי דופן מאפשר לזמן להיות חלק מהאסתטיקה שלו ועדיין משאיר את הספונטניות וההפתעה שיש בתהליך של היווצרות הפגמים.

צורניות הפינג'אן נקייה, ללא מניירות וקצת גולמית. החלוקה של העובי דופן נגלית לעיני המשתמש  ומגדירה עבורו אזור מסוים בו קורה הדבר.

הפרויקט הזה מאוד משמעותי עבורי. גיליתי עולם מרתק ואינסופי, למדתי להביט ביופי שבתהליך הטבעי, שהגדולה קיימת בפרטיים השוליים שהעין נוטה להתעלם מהם, שאפשר לחלץ את היופי מתוך הכיעור ושהדברים תמיד נמצאים בתנועה ולרוב הם לא תחת שליטתנו.

אם בא לכם לראות אותו מקרוב ואת הגרסה ה"צעירה" שלו, לצד עוד הרבה פרויקטים מגניבים, אתם מוזמנים לתערוכה השנתית שלנו, תערוכת "באמצע" של המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון. 



התערוכה תוצג עד ה13.4.15 והכניסה חופשית! הנה הקישור לאתר שלנו עם כל הפרטים ועם כמה צילומים שממחישים כמה כייף הולך להיות לכם.

אני בינתיים מתגעגעת מבודפשט.


יום שישי, 13 במרץ 2015

Budapest #2 -Ruin pubs




אמנם אני האחרונה שיכולה להמליץ על חיי הלילה בבודפשט אבל על המקום המגניב שנמצא מתחת לבית שלי, אין עוררין!
למקום קוראים Szimpla kert , בפירוש לעברית - "גן פשוט".
המקום מציע מגוון של אירועים בכל יום: הופעות חיות, מסיבות, תערוכות של אמנים צעירים ושווקי איכרים.
מה שמיוחד בו ובכלל מאפיין המון פאבים בבודפשט זה שהוא נבנה על חורבותיו של מפעל ישן.
כל הפריטים שם הם אוספים משווקי פשפשים, בתי קולנוע ותיאטראות ישנים. בכל פינה אפשר למצוא חפץ מיוחד עם סיפור והיסטוריה.





בעלי המקום מאוד תומכים בעיצוב בר- קיימא ובאמנים צעירים. כשאני ביקרתי שם פגשתי בבחורה שעיצבה למקום גופי תאורה, סתם כי התחשק לה.
כשנכנסים לשם ישר מרגישים את הסגנון האקלקטי והאווירה המאפשרת. למרות שהכל שם מאוד ישן ושחוק עדיין, הכל צבעוני ומלא בהשראה.



עוד דבר מיוחד שהם מציעים זה בית קולנוע תחת כיפת השמים. הם מקרינים שם סרטים מכל מיני סוגים בדגש על בימאים בתחילת דרכם.

את התמונות צילמתי באחד הימים שחזרנו מבית הספר. שתינו בירה (אני קפה :)), קישקשנו קצת על הקירות ודיברנו עם לינדה, שותפתנו ללימודים מפינלנד, על עיצוב פיני, עיצוב ישראלי ובכלל דברים שנותנים לנו השראה.









שיהיה סופ"ש נפלא,
רותם.

יום שבת, 7 בפברואר 2015

בודפשט - מתחילה להרגיש כמו בבית

                                 
                                                john cougar mellencamp - your life is now 

תמונה שצולמה ע"י גל בביקורנו בבודפשט לפני שנה

זה היה סוג של חלום בערך מהרגע שהתחלתי ללמוד, לגור כמה חודשים באירופה, בחורף, ולהרגיש טיפה מקומית.
לפני שבועיים נחתתי בבודפשט. פה אני הולכת לבלות את חמשת החודשים הקרובים וללמוד איך מעצבים ההונגרים :). את השבוע הראשון ביליתי עם אמא שלי (היקרה!) ועשינו את כל הסידורים הנחוצים לתקופה הקרובה...בינהם לקנות מעיל ומגפיים מספיק מחמים (וזולים בטירוף, יש לציין) שישרתו אותי נאמנה, לארגן את הדירה החדשה ועוד כל מיני עניינים בירוקרטיים פחות מעניינים שמסיחים את דעתי מכל הרוח האירופאית שנכנסתי אליה.
בשבוע הראשון שהינו בהוסטל מקסים! ממש במרכז העניינים של בודפשט, האווירה שם הייתה כל כך נעימה ומזמינה, עבורי זה בכלל לא הרגיש כמו הוסטל אלא יותר כמו בית מלון מפנק ובכלל העיצוב שלו מאוד מודני וצעיר..הנה כמה צילומים מכל מיני פינות חמד בהוסטל שיכניסו אתכם לאוירה:




זו לא הפעם הראשונה שלי בבודפשט, האמת היא שביקרתי בה לפני שנה בדיוק והיה ברור לי שזה מקום שאחזור אליו מתישהו, לא חשבתי שזה יגיע כל כך מהר.
זו עיר שממש קל להתאהב בה. בכל יום אני מגלה בית קפה חדש, מעדנייה או חנות יד שנייה צבעונית ומזמינה. בלילה הכל מתעורר לחיים, הרחובות מוארים בפנסי לילה רומנטים והברים מלאים באנשים שמחים.
הקצב פה אחר משלנו. אני ממש מרגישה שהשעון מתקדם פה לאט יותר, השיער מסתדר מצויין והחורף האירופאי הוא רקע מושלם לצילומים.

אז החלום הזה התגשם ועכשיו אני מנסה למצות אותו כמה שאפשר, הזמן פה מאפשר לי לעשות המון דברים שלא כל כך הספקתי לעשות בארץ. אני מקווה לכתוב יותר ולשתף בחוויות מהתקופה המיוחדת הזו.

הנה כמה צילומים מהשבועיים האחרונים:




בודפשט בלילות...כמה יפה! גל צילם.

נישוקים,

רותם.