סיפור על שוקו חם

 Edith Piaf - La vie en rose

אינני חסידה של מתוק, ביס או שניים יכולים לספק אותי אבל כשמדובר בשוקו חם זה כבר סיפור אחר.

וזה לא בגלל השוקו, זה בגלל הסיפור סביבו, בגלל התפאורה מאחוריו והחוויה המיוחדת שהוא יוצר.

כשמדברים איתי על שוקו חם הראש שלי הופך לשמש אסוציאציות ומהר מאוד אני נכנסת למצב של גוש מכורבל עם גרביים סרוגים בתוך מיטה וספל.

באחד הימים בביקור משפחתי בבודפשט השמש לא האירה לנו פנים ונאלצנו לחפש אלטרנטיבות תחת קורת גג. זכרתי את השיחה עם נינה, חברתנו מגרמניה שגרה באיטליה, והיא בכלל איטלקייה בנפשה:

"יש מקום אחד של שוקו חם, כשיורד גשם בחוץ וקר, לשם את צריכה ללכת, הם שואלים אותך איך את מרגישה ומה מצב הרוח שלך ומתאימים לך את השוקו המושלם"

אז התקשרתי לנינה והיא הסבירה לי בדיוק לאן פנינו מועדות.

הגענו למקום ולא היה שום סימן לשוקו. לרגע חשבתי שנפלה טעות, וזה בד"כ מאד אופייני לי וליכולות המוגבלות שלי בהתמצאות.

 אחרי כמה רגעים ועיניים מודאגות, גיליתי דלת שמובילה למרתף. כשפתחנו את הדלת, הבנו שהגענו למקום הנכון.

 נכנסנו פנימה, עטפה אותנו חמימות נעימה וסביבנו ממלכת ילדים שהחזירה אותנו אחורה בזמן.

התיישבנו בפינה כשמסבבנו המון חפצים וצעצועים ישנים שמעלים חיוך וגם קצת תהיות על הבית הקודם שלהם.

 הזמנו כל אחד שוקו – אמא עם צ'ילי, מעיין עם אגוזי נוגט, אבא עם פיסטוקים ורום ואני עם ג'ינג'ר וקינמון. ברקע התנגן אחד השאנסונים המוכרים של אדית פיאף ואנחנו שיכורים ממתוק.

ובגלל ששוקו זה בית ואין כמו השוקו של אבא, אני גאה להציג בפניכם את המתכון בנוסח הביתי מפי אבא:

"1.5 כפיות קקאו, 2 כפיות סוכר, מערבב על יבש, יוצק כחצי כוס מים רותחים ובוחש עד שהכול נמס, מוסיף חלב, מערבב, מחמם ולבריאות"

שבוע נפלא ומתוק לכולם,

רותם.

רגעי קסם

מוסיקת רקע לכמה דקות של כייף

הימים חולפים ואני מרגישה שאני צריכה לנצור כמה שיותר חוויות בזמן שנותר.

לא מעט פעמים אני נפגשת ברגעים כאלה של אושר עילאי, של שלווה שאף אחד לא יכול להוציא אותי ממנה.

היום בבוקר קמתי מוקדם. הבטחתי לעצמי לסיים כמה שיותר מהר עם מטלות בית הספר. התיישבתי מול הלפ טופ ואז התחילו להתנגן צלילים של כינור וגיטרה ממש מתחת לחלון חדרי. לא יכולתי שלא לרדת מטה ולספוג קצת מהאווירה הקסומה הזו. אז ירדתי (רק לקצת). הנגנים ששמעתי מלמעלה ניגנו ברקע ובינתיים אני הסתובבתי בשוק האיכרים של יום א'. רוכלים שזופים ומחויכים סידרו את מרכולתם. חלקם מכרו שתילי פרחים טריים, חלקם גבינות ונקניקים עבודת יד וכמה שמכרו פטריות שרק נקטפו, אני אפילו למדתי משהו חדש על פטריות טראפלס J כן כן, טראפלס היא פטריה!

קניתי גבינה קשה, חמאת טראפלס ולחם טרי. עליתי חזרה הביתה, מלאת השראה וכל טוב, לארוחת בוקר טרייה היישר משוק האיכרים, כשברקע ממשיכים להתנגן גיטרה וכינור.

קראתי היום במקרה פוסט בבלוג מכופתרות והייתי חייבת לצטט קטע משם שממש ממחיש את התחושות שלי פה:

"אושר הוא רגעים חמקמקים, שניות של התבוננות והכרת תודה אינסופית על כל מה שיש ושמחה אמיתית בלב, זה כמו נגיעה בכנפי השכינה, ברגעי שישי אחר הצהריים, כשהעיתון ביד והרוח של האביב נכנסת מהחלון, כששומעים קטע מוזיקה ממש טוב, לרגע קטן אחד של הכרת תודה ועל אושר אמיתי ורצון לטרוף את החיים."

תודה ליעל שלזינגר מהבלוג "אי שם" על התיאור המדויק.

מאחלת לכולם המון רגעים קטנים של אושר, מוסיקה טובה, אוכל משובח ואנשים טובים.