אינני חסידה של מתוק, ביס או שניים יכולים לספק אותי אבל כשמדובר
בשוקו חם זה כבר סיפור אחר.
וזה לא בגלל השוקו, זה בגלל הסיפור סביבו, בגלל התפאורה מאחוריו
והחוויה המיוחדת שהוא יוצר.
כשמדברים איתי על שוקו חם הראש שלי הופך לשמש אסוציאציות ומהר מאוד
אני נכנסת למצב של גוש מכורבל עם גרביים סרוגים בתוך מיטה וספל.
באחד הימים בביקור משפחתי בבודפשט השמש לא האירה לנו פנים ונאלצנו
לחפש אלטרנטיבות תחת קורת גג. זכרתי את השיחה עם נינה, חברתנו מגרמניה שגרה באיטליה, והיא בכלל
איטלקייה בנפשה:
"יש מקום אחד של שוקו חם, כשיורד גשם בחוץ וקר, לשם את צריכה
ללכת, הם שואלים אותך איך את מרגישה ומה מצב הרוח שלך ומתאימים לך את השוקו
המושלם"
אז התקשרתי לנינה והיא הסבירה לי בדיוק לאן פנינו מועדות.
הגענו למקום ולא היה שום סימן לשוקו. לרגע חשבתי שנפלה טעות, וזה
בד"כ מאד אופייני לי וליכולות המוגבלות שלי בהתמצאות.
אחרי כמה רגעים ועיניים
מודאגות, גיליתי דלת שמובילה למרתף. כשפתחנו את הדלת, הבנו שהגענו למקום הנכון.
נכנסנו פנימה, עטפה אותנו חמימות נעימה וסביבנו ממלכת ילדים שהחזירה אותנו אחורה בזמן.
התיישבנו בפינה כשמסבבנו המון חפצים וצעצועים ישנים שמעלים חיוך וגם
קצת תהיות על הבית הקודם שלהם.
הזמנו כל אחד שוקו – אמא עם צ'ילי, מעיין עם אגוזי
נוגט, אבא עם פיסטוקים ורום ואני עם ג'ינג'ר וקינמון. ברקע התנגן אחד השאנסונים
המוכרים של אדית פיאף ואנחנו שיכורים ממתוק.
ובגלל ששוקו זה בית ואין כמו השוקו של אבא, אני גאה להציג בפניכם את
המתכון בנוסח הביתי מפי אבא:
"1.5 כפיות קקאו, 2 כפיות סוכר, מערבב על יבש, יוצק כחצי כוס מים
רותחים ובוחש עד שהכול נמס, מוסיף חלב, מערבב, מחמם ולבריאות"
שבוע נפלא ומתוק לכולם,
רותם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה